מעשה בשעון / בני כנען

מי דובר אמת כשהוא הולך, ומשקר כאשר הוא עומד? שעון!
אספר לכם אודות שעון שחור קטן הדובר אמת.

ראשיתו של הסיפור בקיץ  1988 עת הגעתי לקיבוץ יקום שבשרון, לעבוד כמציל וכמורה לשחייה לילדי הקיבוץ.
בקבוצת השחייה  של גילאי שבע השתתף הילד עומר לוי, יליד 24.7.81. עומר נהנה מאוד מהפעילות במים ולמד לשחות מהר והיטב. לימים, שיחק כדור-מים בקבוצה הבוגרת של הפועל גבעת חיים.

במהלך שיעורי השחייה ענדתי על ידי שעון שחור קטן תוצרת CASIO. לשעון היו מצבי סטופר, התראה, אור ,AM-PM   וכמובן עמידות במים. אולם.. הייתה בו הפתעה לא שגרתית לאותה תקופה. היו בו משחקים שנמשכו כחצי דקה כל משחק.

במסגרת השיעורים ניתנו לילדים מטלות שונות והמטלה האחרונה הייתה ” מי יצליח לשחות בריכה שלמה (33 מטר ושליש) מבלי לעצור…” מי שיצליח ישחק משחק בשעון!
כך נחשף השעון השחור הקטן לילדים והיה לשם דבר בקרבם.. עומר “נדלק” על השעון יותר מכולם וגמא בריכה אחרי בריכה כדי לזכות בעוד ועוד משחקים.

עונת הרחצה הסתיימה, ארזתי את חפצי , נפרדתי לשלום מילדי וחברי הקיבוץ, עליתי על האופנוע ונסעתי לדרכי עם חוויות מיוחדות שצברתי.

יום אחד, לקראת עונת הרחצה של קיץ 1989  קיבלתי פנייה מפפה , רכז המשק של יקום להגיע לעונה נוספת. לאור הכיף, העניין והסיפוק שהיו מנת חלקי בקיץ הקודם, נעניתי לבקשה והגעתי שוב ללמד שחייה את ילדי הקיבוץ וכמובן להיות המציל, המפעיל, המנקה והגנן של הבריכה.

בעונת קיץ זו, היה קל יותר ללמד את הילדים, שכן, רובם  למעט השכבה החדשה, כבר שלטו בתנועות השחייה  וניתן היה להתמקד יותר בשיפור הסגנונות ולא בלימוד.
השעון שעדיין ענדתי על ידי, חזר לככב בבריכה וכל ילד ידע שאם ישחה הפעם שתי בריכות, ( 66 מטר ושני שליש) יקבל פרס לשחק בשעון.
בתוך כמה שיעורים החל להיווצר תור של ילדים ששחו שתי בריכות ברצף.. המטרה הושגה, אולם זמן התור החל לגזול דקות פעילות מהשיעור. בנקודת זמן זו החלטתי שתם עידן “אתגר המשחק בשעון” ויצרתי פרסים אחרים שאינם גוזלים זמן.

לעומר, היה קשה להיפרד מהמשחקים שבשעון ,הבטחתי לו שבסיום העונה , לכשאעזוב , אתן לו את השעון במתנה.

סיום העונה הגיע, הילדים חזרו לבית הספר, אני נשארתי חודש נוסף ובסוף ספטמבר 1989, שוב ארזתי את חפצי, נפרדתי לשלום, עליתי על האופנוע והפעם נפרדתי סופית מקיבוץ יקום עם זיכרונות יפים  המלווים אותי עד עצם היום הזה.
עומר שכח לבקש את השעון ואני שכחתי לתת לו אותו וכך השעון  נישאר אצלי.

השעוןמאז ועד היום פגשתי את עומר באקראי כל כמה שנים, פעם בווינגייט, פעם בת”א ועוד פה ושם, תמיד היה זה עומר שזיהה אותי ובסיומה של כל שיחה עלתה השאלה: ” מה עם השעון..?”  הבטחתי לו תמיד שאתן לו אותו, התכונתי , אבל זה לא יצא…

השנים חלפו, עומר גדל והיה לאבא, גר ביקום ועובד כהידרותרפיסט בתל השומר. במסגרת עבודתו כמו הרבה הידרותרפיסטים , זה  התבקש שילמד ויוסמך אף כמציל בריכה.
עומר, בימים אלה משתתף ( יולי 18) בקורס בהדרכתי של מצילי בריכה  בבית הספר להצלה שלי “ארגמן” ברמת אביב.

כמובן שבעת הרישום לקורס שוב נשאלה השאלה הנצחית  ” ומה עם השעון…?” הפעם החלטתי לסגור מעגל זה בן 30 השנה , עליתי לבוידם, לקח לי קצת זמן למצוא את השעון השחור הקטן. לקחתי אותו לשען לשיקום קל שכלל החלפת בטרייה וניקוי, והשעון החל שוב “לדבר אמת”.

והיום 24.7.18  אחרי שלושה עשורים אני שמח לתת לעומר את השעון כמתנת יום הולדת!