“מציל ברגע” / בני כנען

גלגל הצלה

מציל ברגע- נכתב ע”י בני כנען

סיסמת ההצלה של הצלב האדום האמריקאי היא “כל אמריקאי שחיין- כל שחיין מציל”.
בישראל, מדינת ים מובהקת ואקלים נוח לרחצה, חלה בעשור האחרון תאוצה בבניית בריכות שחייה. נוצר צורך לספק יותר שירותי הצלה בבריכה ובים, שכן, ככל שמספר המתרחצים רב יותר, כך גדלים הסיכויים לריבוי מקרי טביעה.

כיום, קורס מצילי בריכות אורך 86 שעות ונמשך כשלושה שבועות. קורסים אלו מיועדים לבעלי מיומנות טובה בשחייה ונערכים בהם מבחני כניסה.
יוצא אפוא, שהאוכלוסייה הרוכשת את יסודות ההצלה, הינם מבוגרים בני 18 ואילך וכמובן, מבוגרי קורס מצילים בבריכה ובים.

ריבוי אוכלוסיית המתרחצים מצריך בדיקת אפשרות הכדאיות של שילוב יסודות ההצלה במסגרת תכנית הלימודים של החינוך הגופני בבתי-הספר.
קיימים מספר קשיים בשילוב חומר לימוד זה והעיקריים שבהם:
א. מיעוט שיעורי חינוך גופני במערכת הלימודים הכללית.
ב. בבתי – הספר אין בריכות וזה מצריך תיאום והסעות, דבר שמקשה על קיום שיעורים בהצלה.
ג. לא כל התלמידים הינם בעלי מיומנות טובה בשחייה, וחלקם אף אינו יודע לשחות.
ד. תחום ההצלה אינו מוכר לחלק מהמורים לחינוך גופני, עובדה שעשויה  להרתיעם מלעסוק בנושא זה.

ניתן להתגבר על קשיים אלו כפי שיפורט בהמשך, אולם יש להבהיר כי מדובר בהצלה בבריכות ואגמים ולא בהצלה בים.
יסודות ההצלה שבהם המציל חייב להיות מיומן הם:
*אבחון מצבים מסוכנים.
*קפיצות למים.
*צלילה.
*שליטה בסגנונות השונים, כולל שחיית צד וגב קלאסי.
*גישה לטובע.
*השתחררויות מחביקות.
*גרירות.
*הוצאת טובע מהמים.
*הגשת עזרה ראשונה והחייאה.
מובן שלא ניתן ללמד את כל היסודות הנ”ל במסגרת תכנית הלימודים הכללית עקב המגבלות שהוזכרו. אולם, ניתן להקנות שיטות הצלה פשוטות ויעילות, בתוך שיעור או שניים. העיקרון בשיטות אלו הוא, שהתלמידים אינם צריכים להיות בעלי מיומנות טובה בשחייה, יתרה מזאת, בחלק מהשיטות לא נדרשת כלל מיומנות בשחייה. זה מאפשר ללמד הצלה את כל תלמידי הכיתה.

מהלך השיעור
בתחילת השיעור המורה יסביר וידגים בפני הכיתה מצבים של טובע חסר הכרת לעומת טובע בהכרה.
טובע חסר הכרה מזוהה כשהוא צף על-פני המים בשכיבת אפיים, ראשו ורגליו שקועים במים, או שהוא שוכב על קרקעית הבריכה.
טובע בהכרה מאופיין לפי הסימנים הבאים:
*צועק לעזרה.
*מרים ידיים ומסמן לעזרה.
*חובט במים, משתולל.
*עולה ויורד.

*חלק מהסימנים הנ”ל או כולם.
השיטות שיילמדו רלוונטיות לטובע בהכרה, שכן הוצאת טובע חסר הכרה מהמים דורשת מיומנות מקצועית שאינה ניתנת לרכישה בשיעור אחד. אולם, יש להדגיש כי גם במקרה כזה, מי שזיהה מקרה טביעה חייב להזעיק מיד עזרה, ובמקביל לכך, אם הינו מסוגל, לנסות למשות את הטובע אל מחוץ למים, או לפחות להוציא את פניו (איברי הנשימה פה ואף) אל מחוץ למים, עד בוא עזרה מקצועית.
הכיתה תחולק לזוגות, בן זוג אחד יתפקד כמציל והשני כטובע. לאחר כל תרגול יתחלפו בתפקידים. כל שיטה תודגם על-ידי המורה שישמש מציל ועל-ידי אחד התלמידים שישמש טובע.

שיטות הצלה
הושטת יד- במקרה של טביעהליד דופןהבריכה, ישלח המציל יד לעבר הטובע ויקרבו לדופן. אם אין המציל מסוגל להגיע אל הטובע, עליו לשכב אנכית לדופן וכתפיו מעל המים, וכך יקצר את טווח ההגעה לטובע (ראה ציור 1).

כניסת המציל למים, אחיזה במעקה והושטת יד או רגל-
בשיטה זו, טווח ההגעה לטובע נעשה הרבה יותר קצר. הטובע יאחז בידו של המציל או ברגלו, והמציל יקרבו לדופן (ראה ציורים 2,3 ).

הצלה בעזרת מוט ארוך–   במקרה שהטובע רחוק מהישג יד או רגל, ניתן להושיט לעברו מוט ארוך. מוט הצלה, מטאטא יונק המשמש לניקוי הבריכה, מקל, מגב וכו’.יש להורות לטובע לאחוז בקצה הכלי ולקרבו לדופן (ראה ציור 4).

הצלה בעזרת בגד– במקרה שלא נמצא מוט כלשהו, ניתן להשתמש בחולצה, מכנסיים, מגבת, או כל בגד אחר שעשוי לעזור. שוב, לפי העיקרון של אחיזת המציל בקצה האחד של החפץ, תוך מתן הוראה לטובע לאחוז בקצה השני של הבגד ואחר- כך לקרבו לדופן.

זריקת גלגל הצלה או כל חפץ צף אחר– גלגל הצלה, קרש ללימוד שחייה, חגורת מצופים, מזרן, גלגל מתנפח, סתם קשר צף – כל אלו יסייעו לטובע, שיוכל להיאחז בהם ולצוף על פני המים עד בוא העזרה. יש לכוון את זריקת החפץ קרוב ככל האפשר לטובע. כמו כן, ניתן לזרוק חפצים אחדים כדי להגביר את הציפה (ראה ציורים 5,6 ).

רוב הטביעות מתרחשות במטר עד שניים מדופן הבריכה, במעבר שבין מים רדודים לעמוקים, כך שהשיטה של הושטת חפץ מאוד שימושית.
יש להרגיל כל תלמיד, כי בבואנו לבריכה ישים לב היכן מצויים כלי עזר להצלה למקרה חירום. זה יחסוך זמן יקר.
לימוד שיעור בהצלה יעשיר את המחשבה ואולי ידרבן את התלמידים להשתתף בקורס  “המציל החובב”, ובגיל מאוחר יותר- בקורס מצילי בריכה ו/או ים.

(הכתבה פורסמה בגיליון החינוך הגופני והספורט כרך מ”ז 5, אייר-סיוון תשנ”ב- יוני 1992 ,מכון וינגייט,עמ’ 28 ).